מאז ההתנתקות, ישראל ויתרה על חובתה לעצב את עתידה המדיני בידיה. תחת כהונתו של נתניהו, ישראל שקעה לתהומות של ניהול השרידות הפוליטית תוך התעלמות פושעת מאתגרי הביטחון, המדינאות, הכלכלה, החברה והקידמה. והכל על מזבח הישרדות אישית ופוליטית
אפילו נתניהו נכנס בנתיבי תהליך אוסלו ובמשמרת שלו התקדם התהליך לכדי הסכם חברון. ראש הממשלה אהוד ברק קטע את מסכת היגון והשכול של שהיית צה״ל בדרום לבנון, אבל כשל ביכולתו להוביל להסדר עומק עם הפלשתינים והסורים.
אריאל שרון קטע את הניסיון להגיע להסדרים מוסכמים עם הרשות הפלסטינית. הוא הביא, הלכה למעשה, לביטול יוזמת מפת הדרכים של בוש וייסד את תפיסת החד צדדיות. הקמת גדר הביטחון ויישום ההתנתקות היוו שילוב של גישה ביטחונית אקטיביסטית וציונות מעשית. שרון החל לשרטט את גבולותיה של ישראל עם הרשות הפלסטינית תוך הסתכלות דמוגרפית מפוקחת על גושי ההתיישבות.
למעשה, מאז ההתנתקות, ישראל ויתרה על חובתה לעצב את עתידה המדיני בידיה. מאז מלחמת לבנון השנייה ישראל גם ויתרה על הדירקטיבה האסטרטגית של מדיניות הביטחון הלאומית בה מעתיקים את העימות המזוין אל שטחי האויב.
ישראל נשבתה במדיניות הגנתית, במניעה ובניהול הסכסוך במקום בפתרונו. תחת כהונתו של נתניהו, ישראל שקעה לתהומות של ניהול השרידות הפוליטית תוך התעלמות פושעת מאתגרי הביטחון, המדינאות, הכלכלה, החברה והקידמה. עידן היעדר ההכרעה אפיין גם את כהונתה הקצרה של ״ממשלת השינוי״ בראשות בנט-לפיד. בכהונתם הפכו את היעדר ההכרעה בסוגיות יסוד לאידאולוגיה.
ישראל הפכה מנוהלת בידי מיעוטים בדלניים, שקוראים תיגר על המעשה הציוני, על הדמוקרטיה ועל תפיסות ליברליות וערכיות המעוגנות במגילת העצמאות. מייסדיה הרעיוניים של מדינת יהודה הפשיסטית ונציגיהם של המיעוט החרדי, הבז לישראליות ולממלכתיות, יצרו שותפות פוליטית שהחליפה את ברית מגיניה ומייסדיה של הממלכתיות הציונית. נתניהו, פירק את המדינה מנכסיה הרעיוניים והאנושיים והפריט את עתידה בעבור תמיכה מושחתת של מקבלי אתנן ושלמונים ומשעבדי עתיד ילדינו.
הפקרת החטופים, היעדר ההכרעה המדינית ברצועת עזה המובסת, הפקרת הצפון והכניעה לחיזבאללה בדמות הקמת רצועת ביטחון בשטחנו, נקייה מאזרחים ומופקרת לטילים והנכונות לשאת מאות אלפי ישראלים כפליטים בארצם – הם כולם תוצר ישיר של המדיניות הזו.
מדיניות היעדר ההכרעה הורידה את מדינת ישראל על ברכיה. את המחיר שילמנו במזומן בשבעה באוקטובר ואנחנו משלמים אותו מאז במנות גדושות בכל תחומי החיים. הכישלון הכלכלי, הרפיסות הביטחונית, חוק ההשתמטות, ההפקרה וההפקרות הם תוצר מעשי של מדיניות פושעת של אי הכרעה. ההצטרפות של גנץ לממשלה נעשתה במסווה של תמיכה בהשגת הכרעה. מאז ההצטרפות, המחדל והחידלון גברו עשרות מונים בשרשרת תבוסות נמשכת של אי ההכרעה על מזבח הישרדות אישית ופוליטית.
* ליאור חורב הוא יועץ אסטרטגי בין לאומי המתמחה בתחומי תודעה ועיצוב מדיניות
