רק לפני כשבוע, כתבתי כאן על "אייל קטן", סדרה צנועה, ללא שחקנים מוכרים ועם תקציב לא גבוה בכלל שהצליחה להפוך בין לילה לתופעה תרבותית ולאחת ההצלחות הגדולות של נטפליקס. באופן סימבולי, סרטו החדש של ג'רי סיינפלד מגלם את האנטיתזה המוחלטת שלו. על פניו, מדובר בסרט מושקע, עתיר כוכבים ובמרכזו טבילת אש קולנועית ראשונה של ג'רי סיינפלד, מי שמחזיק במעמד מיתי בעולם התרבות.

כל אלו, היו אמורים להפוך את הסרט "הקרב על הפופ טראט" שעלתה בסופ"ש האחרון בנטפליקס, לאחת ההפתעות השנונות והטובות של הענקית. בפועל, מדובר בסרט עם תסריט דלוח, משעמם ונטול כל חן.
 

עוד ב-

נטפליקס נלחמת נגד שיתוף הסיסמאות: האם החשבון שלכם בסכנה?

לכתבה המלאה

"הקרב על הפופ טארט", הוא סרט שבבסיסו הוא שיר הלל לתעשיית דגני הבוקר האמריקאית. מדובר באחד הממתקים הכי אייקונים ומוכרים בכל בית באמריקה (וגם בישראל) וצריך לומר שהרעיון לעסוק בנושא הוא מקורי, אך הסרט לא פספס שום הזדמנות לפספס הזדמנות.

הסרט עוסק ביריבות המרה בין שני תאגידי הענק: פוסט וקלוגס שמהווים את עמודי התווך של תעשיית דגני הבוקר האמריקאית. הסרט, מתאר את היריבות המרה של השניים בדרך להמציא את ה"גיים צ'יינג'ר" - החטיף שייתן מכת מחץ למתחרה וישבור את השוק. כל אלו, מולידים את הפופ טארט.

הסרט, מתחקה אחר היריבות של שני התאגידים ומציג את המניפולציות, הפוליטיקות וגם הגרוטסקיות שמאחורי התעשייה המשגשגת הזו. סיינפלד, מגלם בסרט את אחד העובדים בקלוגס, שמוביל את המהלך ליצירת הפופ טארט.

"הקרב על הפופ טארט", עוסק ומרפרפר באינספור דברים בתרבות האמריקאית – מתעשיית דגני הבוקר ועד טקס האוסקר ותעשיית המרצנדייז' ועוד. בתפקיד המתחרה מפוסט אפשר למצוא את איימי שומר, שנראה שמתענגת על כל שורה בתפקיד. מולה, ניצבים מליסה מקארתי' בתפקיד המדענית מקלוגס, יו גרנט ועוד שורה ארוכה מאוד ועצומה של אנסמבל של כוכבים מהשורה הראשונה.

מליסה מקארתי, פרד ארמיסן וג'רי סיינפלד מתוך הקרב על הפופ טארט. צילום באדיבות: נטפליקס.

הבעיה של הסרט, טמונה בראש ובראשונה ברמת התסריט. לכל אורך הסרט, לא באמת קורה משהו מעניין והתחושה היא שמדובר בסיטקום אחד ארוך במיוחד. מעבר לכך, תצוגות המשחק מאכזבות ובעיקר לא מביאות או מייצרות שום עניין או הנאה. כל הסרט נע ב-60 קמ"ש. הסיפור לא ממריא או צולל מתחת לפני השטח ונראה שכל המטרה של הסרט היא לייצר מין סרט בורקס אמריקאי.

במהלך הצפייה נזכרתי בסרט "המייסד" שהתחקה אחר ההיסטוריה של "מקדונלס", עוד תאגיד אמריקאי מכונן שהצליח להביא ערך מוסף ועורר עניין רב. איפה הסרט הזה ואיפה הסרט ההוא. לג'רי סיינפלד תמיד יהיה מעמד נצחי בעולמות התרבות והקומדיה. הסרט הזה הוא ההוכחה שלפעמים גם סרט עתיר תקציב וכוכבים יכול להיות פשוט כישלון.